פסק-דין בתיק ת"ק 35099-11-12

1.      לפניי תביעה כספית על סך 30,000 ש"ח לקבלת פיצויים בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע כתוצאה מהימצאות אבנים בקופסת שימורים שרכש המכילה אפונת גינה, המיוצרת על ידי הנתבעת.

2.      התובע טוען כי ביום 17.3.12 או בסמך לכך, במהלך ארוחה משפחתית גילה אבן בסלט שהוכן על ידי אשתו אשר הכיל מחצית מכמות האפונה שהייתה בקופסת השימורים, עקב כך, נשברה לו שן טוחנת. לדבריו, לאחר שהבינו הוא ואשתו כי מקור האבן באפונה, בדקו את האפונה שנותרה בקופסא ולתדהמתם גילו כ- 30 אבנים נוספות. כשבוע לאחר מכן, פנה התובע בעניין זה לנתבעת, תוך שצירף למכתבו תמונות של קופסת השימורים והאבנים אשר לכאורה נמצאו בה.

3.      בעקבות האירוע, פנה התובע לרופא שיניים, אשר קבע כי נגרמה לו תזוזה בשתי שיניים והמליץ לו על טיפול שעלותו בסך של 7,000 ש"ח. התובע עותר, אם כן, לפיצוי בגין ראש נזק זה וכן בגין נזק נפשי ועוגמת נפש שנגרמו לו בסך של 23,000 ש"ח.

4.      הנתבעת כופרת בטענות התובע בדבר הימצאותן של האבנים בקופסת השימורים וטוענת כי, גרסת התובע מופרכת ומוגזמת וכי, בנסיבות העניין, קיומן של אבנים מהסוג העולה מטענות התובע ובכמות כזו, אינה אפשרית ואיננה מתקבלת על הדעת. לדברי הנתבעת, אין כלל קשר בין האירוע הנטען לבין המסמך הרפואי שהגיש התובע מרופא השיניים, שאינו עולה בקנה אחד עם טענותיו של התובע, הגם שהתובע לא צירף לתביעתו קבלה המעידה כי ביצע בפועל את הטיפול.

5.      התקיים בפניי דיון ביום 26.6.13 בו נשמעו עדויות הצדדים, התובע העיד בעצמו ומטעם הנתבעת העיד מר ראובן גוטפריד המשמש בתור טכנולוג.

6.      כלל במישור האזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, כלומר- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת עליו היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, עליו להוכיח כי גרסתו סבירה ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.

7.      לאחר שעיינתי בכתב התביעה, כתב ההגנה ונספחיהם, וכן לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו וכי גרסת הנתבעת סבירה יותר ומתקבלת יותר על פני גרסת התובע.

8.      סעיף 3 לחוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם-1980 קובע כדלקמן:

                     "(א) מוצר הינו פגום בכל אחת מאלה:

(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;

(2) בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.

(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".

9.      לצורך הוכחת רשלנות של הנתבעת, נדרש התובע להוכיח כי מתקיימים תנאיה של עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין.

10.  בענייננו, התובע לא הביא למעשה כל ראיה להוכחת נסיבות התרחשות המקרה לו הוא טוען. הוא לא הוכיח כי האבנים היו כבר במקור בתוך קופסת השימורים או כי אבן שכזו היא אכן שגרמה לנזק הנטען. גרסת התובע אינה סבירה בעיניי, הגם שעדותו של התובע היא למעשה עדות יחידה שכן הוא נמנע מלהעיד את אשתו או מי מהנוכחים, על מנת לשפוך אור על גרסתו, הווה אומר דרשני.

11.  לעומת זאת, עדותו של עד ההגנה, מר גוטפריד, הייתה מהימנה, הוא העיד על התהליך שעובר המוצר במפעל הנתבעת, אשר פועל בהתאם לתקנים בינלאומיים מחמירים, הכולל מספר דרגות של תהליך סינון, ביניהן סינון ידני, כך שלא סביר כי בקופסא שמשקלה, כולל מים, 550 גרם, יימצאו למעלה מ-30 אבנים.

12.  אמנם הנתבעת העידה כי, היות ומדובר בתוצרת חקלאית, אשר גדלה על הקרקע, יתכן כי בעת הקטיף נאספו אבנים, חרף המיונים הנעשים הן בשדה והן במפעל הנתבעת, אולם היות והתובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח את טענתו בדבר הימצאותן של האבנים בקופסת השימורים, לא מצאתי לייחס לנתבעת אחריות כלשהי.

13.  אף אם הייתי מוצא לייחס אחריות כלשהי לנתבעת, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נגרם לו נזק. התובע צירף מכתב מרופא השיניים אשר אבחן כי נגרמה לו תזוזה של השיניים, אולם אבחנה זו אינה תואמת את דברי התובע לפיו נשברה לו שן. יצוין כי, בכל מקרה אין במכתב זה כדי להוות ראיה הקבילה בבית המשפט היות ומדובר בעדות שמועה.

14.  אשר על כן, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.